פסק-דין בתיק ע"א 2023/03

1.         זהו ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל - אביב - יפו (כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי) מיום 13.3.03 בת"א 203966/02 אשר דחה על הסף את תביעתה של המערערת, מן הטעם שהסעד לו עתרה צריך היה להכלל בתובענה קודמת שהגישה.

2.         הרקע:

(א)        המשיבה היא חברה ציבורית העוסקת בייצור מוצרי טקסטיל. בשנת 1991 רכשה המערערת מוצרים מן המשיבה כדי למכרם ללקוחותיה, ומסרה למשיבה שיקים מעותדים של לקוחותיה להפחתת חובה כלפיה. בשלב כלשהו נתגלעה בין הצדדים מחלוקת בנוגע לחוב בגין המוצרים שנמכרו, והצדדים הגיעו לידי הסכמה בדבר פריסת החוב לתשלומים. הוסכם כי המשיבה תמשיך להחזיק את השיקים כבטחון עד לסילוק מלוא החוב. בחודש דצמבר 1995 השלימה המערערת את פרעון מלוא החוב. המשיבה לא החזירה לה את השיקים. בגין כך הגישה המערערת תביעה לבית משפט השלום, לקבלת סכום השיקים שהיו מוחזקים בידי המשיבה בסך כולל של 82,226 ש"ח (להלן: - " התביעה הראשונה").

(ב)        במהלך הדיון בעת שמיעת הראיות בתביעה הראשונה, ביום 15.3.00, נודע למערערת כי קיימים שיקים נוספים שלא הוחזרו לה ולא נכללו בתביעה הראשונה. אלה האחרונים הוגשו על ידי המשיבה לתיק בית המשפט (להלן: - " השיקים הנוספים"). המערערת לא ביקשה לתקן את כתב התביעה הראשון או לפצל סעדים.

(ג)         ביום 4.9.00 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתביעה הראשונה. בערעור שהוגש על פסק-הדין בתביעה הראשונה, הסכימו הצדדים שבית המשפט שלערעור יפסוק מכח סעיף 79א את הסכום שישולם, ובית המשפט שלערעור הפחית את הסכום שבו חוייבה המערערת. 

(ד)        ביום 24.9.02 הגישה המערערת את התביעה נושא הערעור לבית משפט השלום, לתשלום סכום השיקים הנוספים.

(ה)        המשיבה הגישה בקשה לסילוק על הסף של התביעה, על יסוד הטעמים האלה:

א.      הסעד המבוקש יכול היה להתבקש בתביעה הראשונה ולכן הגשתו מנוגדת להוראות תקנה 44(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - " תקנות סדר הדין האזרחי").

ב.      התביעה הוגשה בלא שהמערערת ביקשה, וממילא גם לא קיבלה היתר לפיצול סעדים.

ג.        פסק הדין החלוט שניתן בתביעה הראשונה מקים השתק עילה נגד המערערת.

3.         פסק הדין של בית משפט קמא

(א)        בית משפט השלום קיבל את הבקשה ודחה את התובענה על הסף.

(ב)        נקבע כי לפי תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי על תובענה להכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה וכי תובע שלא כלל בתובענה חלק מן הסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחר כך תובענה בשל חלק זה. במקרה דנן, הסעד שהתבקש בתביעה הראשונה - החזרת סכום השיקים שלא הוחזרו, זהה לסעד המתבקש בתביעה הנוכחית - החזרת סכום בגין השיקים הנוספים. למרות שלמערערת התגלה עוד בישיבת 15.3.00 כי קיימים שיקים נוספים, בחרה לא לתקן את כתב התביעה ולא לבקש היתר לפיצול סעדים, כי אם להגיש תביעה נוספת בחלוף כשנתיים וחצי (!).

(ג)         בית המשפט הוסיף וציין, למעלה מן הצורך, כי יש לדחות את הטענה כי המערערת לא ידעה שהשיקים לא הוחזרו לידה, הואיל והיא זו שהסבה ומסרה אותם ולפיכך אין לה להלין אלא על עצמה.

הואיל והמערערת לא תבעה את מלוא הסעד בתביעה הראשונה, נדחתה תביעתה.

4.         הערעור

המערערת חולקת על הכרעת בית משפט השלום. לטענתה, נודע לה על קיומם של השיקים הנוספים בשלב מאוחר יחסית של ההליך הקודם. לא ניתן משקל לחוסר תום ליבה והתנהגותה של המשיבה. בית המשפט טעה בקביעתו כי המערערת הסבה את השיקים.  הנזק שנגרם למערערת עקב דחיית התביעה, גדול לאין ערוך מהנזק שעלול להגרם למשיבה עקב הצורך להתגונן בפני תביעה חדשה. אין מקום להציב מכשול בפני בעל דין בשל חריגה פרוצדורלית.

המשיבה תומכת בהשארתו של פסק הדין על כנו, מטעמיו.

5.         הכרעה